היא התחילה לבכות שהוא ניצח, והיא הפסידה.
כשראיתי שהמנצח מאושר והמפסידה כל כך עצובה,
הצעתי לבן ולבת שלי שאצטרף אליהם למשחק "דאבל" ונשחק יחד.
אבל הפעם אנחנו משחקים עם פרגונים.
הסברתי להם שבסוף מישהו ינצח.🏆
וזה חלק מהמשחק!
אבל הפעם אנחנו מתאמנים ב-לפרגן.
אז בכל סבב שמישהו גילה מה הזוג המשותף
הצד השני פירגן ואמר:
"יופי","כל הכבוד", "יפה לך", "אלופ/ה".💪
עשינו קצת צחוק, וזה הקליל והיה ממש נחמד.
ותוך כדי המשחק הבן שלי לימד אותי
תגובה מהממת.
אחותו גילתה זוג, ואז הוא אמר בכזאת מתיקות:
"אוף. באסה.
אבל כל הכבוד לך".
וזה היה כל כך אותנטי ומתוק לתת מקום לכל הרגשות. שלפעמים הם באים ביחד.
והם מעורבבים.
ולפעמים יש רגש שעולה אוטומטי והרגש האחר צריך הזמנה מיוחדת ומודעת ואז הוא מגיע.
וזה כל כך טבעי שפרגון או רגש נעים אחר לא מגיע ישר בקלות.
אמרתי לו שהוא כזה מתוק וזה כל כך יפה שהוא הצליח להעלות גם את האכזבה😕 אבל לא ויתר גם על הפרגון.👏
***
יש לנו שליטה גם על הרגשות שלנו!
וזו בשורה שכדאי לשתף ב"ה גם את ילדינו.
היכולת לשלוט ברגשות שלנו היא שחרור גדול
מתחושת "קורבן" או "חוסר אונים".
היא מאפשרת לנו
לבחור על מה להסתכל ועם איזה תחושות להסתובב ולהתנהל.
